מה שאנחנו מחפשים נמצא בפנים, לא בחוץ. בתוכנו נוכל למצוא שלווה, שלום, שמחה פשוטה.

השלום אינו סתם משהו נחמד, אלא משהו שאנחנו חייבים להרגיש. אנחנו זקוקים לבסיס האיתן של השלום בקיומנו. לכן המסע הזה כל כך חשוב.

כיצד נכין עצמנו לקבל את העובדה, שמה שאנו מחפשים נמצא בפנים? ראשית, עלינו להחליש את רעש הסחות-הדעת מבחוץ, על מנת שנוכל לראות את הניגוד בין מה שבא מבחוץ ומה שניתן להרגיש בפנים.

כאשר אנחנו מתחילים להרגיש את הניגוד, זה נעשה יותר ויותר קל לראות שהשלום, היופי, השמחה שאנו מחפשים נמצאים כבר בפנים. אז גדלה ההבנה - שיש עולם פנימי.

נוצרנו לחוות. אנו מכונות-החוויה המדהימות ביותר. אנו יכולים לחוות חום וקור, שמחה ועצב.

אם תיקח את מכונת החוויה המדהימה ביותר הזאת, ותחבר אותה פנימה - תחווה שלום, שמחה, אושר.

את החוויה הזאת צריך להרגיש. אינך יכול ליצור אותה. סמלים ונוסחאות לאושר לא יספקו את הלב. את האושר צריך להרגיש. הלב צריך להרגיש שלום. האם הלב שלך מרגיש שלווה, יופי? או שהוא מרגיש ריקנות? אם אתה רוצה שהריקנות תיעלם, תן ללב להרגיש את המלאות שגם היא שוכנת בפנים.

אתה יכול להרגיש שלווה. אתה יכול להרגיש יופי. זוהי מתנת הידע.

אולי בחיינו לא היה לנו זמן להקשיב ללב. אולי היו התרחשויות רבות והיינו עסוקים. כשאנחנו צעירים, אנחנו עסוקים. כשאנחנו מתבגרים קצת, עדיין אנחנו עסוקים. אנחנו מתבגרים עוד יותר, ועדיין אנחנו עסוקים. אנחנו מחכים ליום בו לא נהיה כל כך עסוקים. עם כל יום שחולף, הדברים בחוץ נעשים יותר מסובכים.

מה שאנו מחפשים הוא דבר פשוט. אנחנו פשוטים. הלב פשוט. מה שהלב רוצה הוא דבר יפה – רק את השמחה.

הקשב ללב, תן ללב להיות השופט במקום אנשים אחרים. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שלא להקשיב ללבנו אנו?

הידע אינו פתרון לבעיות או אמצעי לשיפור נסיבות חיינו. הידע נועד אך ורק למקד את תשומת הלב במקום הפנימי, בו אפשר להרגיש שמחה, שלום, שלווה.

מכיוון שהחוויה היא כה בסיסית, זהו ידע בסיסי. מכיוון שהחוויה היא של העצמי, זהו ידע העצמי.

לחוות שלום ושמחה אפשר רק ברגע הנקרא עכשיו. אנחנו יכולים לנסות לדמיין את העתיד או לזכור את העבר, אבל איננו יכולים להתקיים אפילו מיליונית שנייה בעתיד או בעבר. הרגע הנקרא עכשיו הוא ביתנו. שם אנחנו חיים באמת. לכן כל כך חשוב לחוות את החיים כל רגע בעתו.

אם הצמא לאושר אינו ברור בחיינו, יכולים להיות מים בכל מקום - וזה לא ישנה לנו. באמצע המדבר, כשהצמא נהייה ברור, אפילו חצי כוס מים היא דבר יקר ביותר. שים את כל הזהב שבעולם וחצי כוס מים לפני אדם במדבר, ותראה במה יבחר.

כשהצמא שלנו ברור, הכול מובן – לא עוד מסתורין, לא עוד רעיונות, לא עוד ספקות, לא עוד שאלות. אנו מוצאים את עצמנו שוחים במים הנהדרים והצלולים של הבהירות. אנחנו יכולים להרפות. אנחנו יכולים ליהנות. ופעם נוספת, אנחנו יכולים להיות מי שנועדנו להיות, מי שאנו באמת.

זה לא משהו שצריך ללמוד. זה משהו שצריך לחשוף, לגלות.

חיינו הם מציאות נהדרת. אנחנו מציאות נהדרת בעולם נהדר. בפנים יש שלום לאין שיעור. בפנים יש שמחה לאין שיעור. לא תמצא זאת בעתיקות, ולא במדע המודרני.

זה בפנים, בתוך לבו של כל אדם.

בסופו של דבר, החיים פשוטים.

הנשימה פשוטה. הידע מאוד פשוט.

ולהבין את הידע זה פשוט ביותר. הפשטות, לפעמים, אינה תהליך של עשייה, אלא של התרה. לא תהליך של למידה, אלא של התעלמות מידע קודם, גילוי של מה שכבר נמצא.

זה אינו תהליך של הבאת מרכיבים חדשים.

זוהי הרחקה של מרכיבים לא רצויים. להסיר את כל מה שלא חיוני, לא רצוי. כמו פסל שמסיר את מה שמסתיר את הצורה החבויה בסלע, ואז נחשפת דמות יפהפייה. ומה שנותר בידך הוא יהלום נוצץ ומרהיב – החיים עצמם.